כמה מילים עליי

ד"ר זק איל, מרצה בכיר בחוג לעבודה סוציאלית במכללה, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט קליני בהכשרתו, מספר בראיון ל Ynet על ספרו "בין היצר ליוצר – נרטיבים של הומואים דתיים"

ספרו של זק מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, במסגרת החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ובו הוא מציג חלק ממחקרו.

הספר עוסק בקונפליקט בין הזהויות בקרב הומוסקסואליים דתיים הנשואים לאישה או המעוניינים להינשא לאישה, ועל התחושות של כל הצדדים המעורבים. נרטיבים שמספרים לנו על קרע פנימי עמוק בין הזהות הדתית והשייכות החברתית לנטיה המינית.

הספר מציג גם את צידה של האישה הנשואה להומוסקסואל, את התחושות וההשלכות שיש בחיי נישואים מסוג זה.
"חשוב להבין שכאשר הומו דתי מתחתן, גם האישה סובלת ונכנסת למצוקה נפשית גדולה", אומר ד"ר זק. "האישה מצפה לקיום מצוות עונה (החיוב ההלכתי על גבר נשוי לקיים יחסי מין עם אשתו), ויותר מפעם בחודש. היא לא מבינה למה הבעל לא נמשך אליה, וחושבת שהיא פשוט לא מושכת ואולי אף מכוערת. טיפלתי בנשים נשואות שבאמת האמינו שהן לא יפות ולא מושכות. הן האשימו את עצמן ופיתחו אומללות, תסכול ומצוקה נפשית שהשפיעו לא רק על עצמן ועל הבעל, אלא גם על הילדים".

י', דתי-לאומי בן 38, שהתראיין למחקר, הוא כיום אב לחמישה ועדיין נשוי. "אין ספק שלהיות הומו ולהיות דתי ולהיות נשוי אלה שלוש קצוות שקשה מאוד לחבר אותם, ואפילו בלתי-אפשרי לחבר אותם", הוא אומר. "אבל מצד שני, זה מה שאני, כי אין לי דרך להילחם בזה. אני לא יכול להגיד שלא ניסיתי. ניסיתי להילחם בזה, ניסיתי כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר זה אני ואלה החיים שלי".

על רקע חודש הגאווה המצויין בימים אלה, והתהליך שעוברת הקהילה הלהט"בית החילונית בישראל אומר ד"ר זק: "בעוד הקהילה הלהט"בית החילונית בישראל תובעת בצדק שוויון זכויות, הקהילה הלהט"בית הדתית עדיין לא במקום הזה. הדרישה שלהם היא קודם כול לנראוּת, לקבלה ולהכלה. הם רוצים שהרבנים ידברו איתם ויכירו בהם, דבר שאותו עושים בשנים האחרונות רבנים של ארגון צהר ושל ארגון 'בית הלל'. ההכלה והקולות שלהם חשובים מאוד ומצילי חיים, פשוטו כמשמעו. הקולות הסובלניים האלה לרוב אינם קיימים בעולם החרדי או החרד"לי. שם רבנים רבים עדיין ממשיכים לנסות ולכפות על הצעירים לשאת אישה או ללכת לטיפולי המרה מסוכנים".